"ברגומי בארזי אנצ'לוטי דונאדוני,  קאניג'ה בורוצ'אגה באסוואלדו מראדונה" (מתוך "ואלה שמות", אינשטיין, מוהר, רכטר מונדיאל 1990)

החיים ב"שנות מונדיאל"  קצרים למדי. טור דה פראנס או וימבלדון יש כל שנה. גם גמר ליגת אלופות או סידרת גמר ב-אנ.ב.א. יופיעו בכל לוח שנה וכך גם תחרויות מרתון ואיש ברזל. אבל מונדיאל ואולימפיאדה הם יקרי מציאות. פעם בארבע שנים ואז הם נעלמים, כמו חלום שהיה ואיננו עד שהם פוגשים אותנו שוב. בוגרים יותר, ונאיבים פחות.

המונדיאל ה-13 שלי מסתיים כעת (בראשון הייתי בן 4 חודשים) ובראיית עולם ריאלית, אני שואל את עצמי כמה מונדיאלים יש עוד לפני? והשאלה קורמת עור וגידים ופנים ושמות, כשאני חושב על אריק אינשטיין ועלי מוהר. "ואלה שמות", השיר שהם כתבו בעקבות מונדיאל 1990 והעלה חיוך על פניו של כל אוהד ספורט באשר הוא. שיר שכולו חיוך ואהבה וסימל טוב מכול את העובדה שאפשר להישאר ילד בכל גיל.

את המונדיאל הנוכחי אריק אינשטיין כבר לא ראה וכך גם לא תחרויות אחרות אשר היו אהובות עליו. לא הכרתי אותי אישית, אך תמיד הרגשתי כלפיו הערכה עצומה וקרבה לא מוסברת. החלטתי להרים את הנטל ולכתוב, לזכרו, לזכרם את "ואלה שמות 2014".

שמות השחקנים התעדכנו, אך המקצב נותר ללא שינוי. מתברר כי הספורט אכן גדול מכולנו…

עוד טעימות ממוטי רמז:
> לכל הטורים של מוטי רמז בעל הטור "רמז דק"

"ואלה שמות" 2014 בהוקרה לפסקול של חיינו
תודה לך אריק על כל מה שהיית בשבילנו
את המונדיאל הנוכחי אתה רואה מהרקיע
משקיף בהנאה עם עלי מוהר ביציע
ולנו יש כאן נחת הכדורגל חי ובועט
יש תמורה לאגרה וכל משחק לוהט
רצינו לחבק, לומר לך תודה
קולך ממשיך להיות איתנו, איש ואגדה:

מסי, אגוארו, דה מריה, סאבלטה
ג'רארד, רוני, סטרלינג, בארקלי, סטארידג', ולאלאנה
גוטיירס, חאמס, מרטינז, אגילאר, ספאטה
ג'רביניו, דרוגבה, טורה, סיו, קלו, דייה, במבה

ורטונגן, וואן, בויטן, ורמאלן, וואן פרסי
ביזלי, אלטידור, הווארד, ג'ונס, בראדלי, ודמפסי
הזאר, ולוקאקו, פלאיני, וקומפאני
ג'יאן, ואסמואה, באדו, ומונטארי

אניימה, אושאניווה, אחמד מוסא ,אודמווינגי
בנטאלב, בלקאלם, סלימאני וברהימי
נוייר, לאהם,חדירה, גצה, מולר, ופודולסקי
קרז'אקוב, איגנשביץ' אקינפייב, ברזוצקי

בנזמה, ז'ירו, פוגבה, סאקו, מטיודי
רונאלדו, אלמיידה, קונטראו, פפה, ונאני
פירלו, באלוטלי, קייליני, ומרקיזיו
ניימאר, לואיז, מרסלו, אוסקר, הולק ופרננדיניו

מדוני אנין, דז'קו, סליחוביץ', ספחיץ' ופיאניץ'
סרנה, אוליץ', מודריץ', יאלוביץ', לוברן ופראניץ'
אינייסטה, צ'אבי, ראמוס, אלבה, פיקה, דויד סילבה
פלאסיוס, פיגרואה, נאחר, קלארוס, אספינוסה
קבאני, וחימנס גודין, סוארז ופריירה
דוס סאנטוס, מרקס, אגילאר, לאיון והררה
דוארטה, אומניה, בולאניוס, בורחס, גמבואה
קגאווה, קוואשימה, ימאגוצ'י, האסבה, הונדה

צ'ופו, מוטינג, סונג, מוקנאג'ו, אבובקאר
רובן, בלינד, דה פריי, דה יונג, ורהאג ווסלי סניידר
ווילקינסון, ודייוידסון,קייהיל, וברשיאנו
ולנסיה, וולנסיה, גרואסו, ואראסו
ליכטשטיינר, ספרוביץ', מחמדי, ג'אקה, שאקירי
וידאל, ורוחאס, בראבו, חרה, מנה, ואלכסיס

קראגוניס, סלפינגידיס, סמאראס, ופפאסטאטופולוס סוקרטיס
השם הזה גורם לי להתגעגע לפילאטיס
אז מה תגיד על השמות הקוראנים?
גורם לגעגוע לשמות של האירנים
דונג וון, קים שיק וונג, קים בום קיונג, יון סונג יונג שברו את הלשון
נקונאם, גוצ'אנז'אד,  ג'הנבאחש, חג'אספ כל האסיתיות כבר עפו בראשון
אז השלום הוא די חשוב
אולי נחזור לאסיה שוב
נעיף במוקדמות את סינגפור ואת מלזיה
נרביץ קצת ציונות בבחריין ואינדונזיה
ובשלבים המתקדמים
נהיה פשוט מהממים
מונגוליה כווית וקירגיסטן
ירדן קטאר וקזחסטן
הם לא יפסיקו להתפעל
מעוצמתה של ישראל
כן, נגלה כזו קלילות
אחרי אלפיים שנות גלות
ונעפיל אל המונדיאל בנחת
בתצוגת תכלית מוצלחת
כי השלום חשוב, וודאי אותו נצדיקה
עד שנעוף גם אנו במשחק מול קוסטה ריקה

מוטי רמז
רץ בקצב שלו