"אחת הבחירות הראשונות שעומדת בראשית כל עונה היא האם להתאמן לבד או עם קבוצה, ועם או בלי מאמן. לכל אחת מהחלופות יש את היתרונות שלה,
כמו גם חסרונות ברורים,"תומר גמינדר נוגע בנקודה הכי חשובה לפני כניסה למערכת אימונים רצינית

מאת:תומר גמינדר

הפכתי לרץ סוציומט – גם כשאני רץ עם אחרים אני מהר מאוד שוקע לקצב שלי ולתרגיל שעלי לעשות, ושוכח מכל הרצים שסביבי. השבוע רצתי עם חברים חלק מהריצה המסכמת שלהם לקראת מרתון ברלין, ואם לא די בכך שאחרי מספר ק"מ מצאתי את עצמי רץ בקבוצה של אחד, אז למרבה הבושה רצים שאני מכיר שבאו ממול העירו אותי יותר מפעם אחת אחרי שלא זיהיתי אותם מרחוק בעוד הם מתקרבים.

אחד המאפיינים העיקריים של האימונים לאיש ברזל הוא הלבד, הבדידות הנובעת משעות ארוכות של אימונים והצורך למצות את הזמן בצורה היעילה ביותר. לא בכדי רבות מתוכניות האימון לאיש ברזל מתחילות בטבלאות של לוחות זמנים שמטרתם להראות שעם סידור נכון של היום ניתן למצוא את המקום לשלב גם את האימונים.

אחת הבחירות הראשונות שעומדת בראשית כל עונה היא האם להתאמן ביחד או עם קבוצה, ועם או בלי מאמן. לכל אחת מהחלופות יש את היתרונות שלה, כמו גם חסרונות ברורים, ובמהלך שנותיי בספורט מצאתי את עצמי בכמעט כל צירוף אפשרי, בהתאם לצרכים ולאילוצים באותו זמן.

קבוצה – כן או לא?
האימון בקבוצה תורם המון, הן לחוויית האימון עצמו, הן למוטיבציה בזמן האימון, ולא פחות חשוב – גם להתמודדות אל מול שרירי החשק המכווצים בחום/בקור/בחושך ובעייפות. מנגד, כדי להתאמן בקבוצה צריך להתאים את שעות האימון לקבוצה, ויותר מכך – בדרך כלל, אם לא מדובר בקבוצה המתאמנת לאירוע הספציפי, מטרות הקבוצה וכתוצאה מכך אורך ועצימות האימונים אינם תואמים את המטרות הספציפיות שלי.

מאמן – כן או לא?
אין ספק כי מאמן טוב יכול לתרום המון למתאמן, החל בבניית תוכנית אימונים מתאימה לספורטאי, והמשך בדחיפתו קדימה כשצריך, ולעצור אותו בזמן (לא פחות חשוב). בהיסטוריה שלי ראיתי מאמנים נפלאים שהבינו היטב את המוטיבציה האישית של הספורטאי, והתאימו את תוכנית האימונים לצרכים האמיתיים של אותו מתאמן – כולל מגבלות הנובעות מאורח חיים, משפחה וכו'. מנגד, יצא לי לראות גם לא מעט מאמנים עם אג'נדה פשטנית הרבה יותר – מכאלה שבאו עם תוכנית גנרית מבלי לשים לב לספורטאי הבודד, ועד כאלה שקבעו לעצמם שהם: "חייבים לספק את הסחורה" ולספק שיפור אמיתי ביכולות למתאמן – גם אם המשמעות היא פציעה של אחוז ניכר מהמתאמנים (וכמובן מדובר היה בחובבים – לא ספורטאים מקצועיים). וכמובן, מאמן כרוך בעליות לא קטנות, בפרט לאלה הבוחרים במאמן אישי, ומרבית המתאמנים, אשר ימי השיא שלהם חלפו לפני מספר שנים לא מבוטל, לא ממש זקוקים להדרכה שוטפת של מאמן כדי ליהנות מהספורט ותפקיד השומר בעבורם מתמצא במציאת סיבה להגיע לאימונים.

בארץ, יש נטייה של מרבית המתאמנים להתאמן בקבוצה עם מאמן. ניתן לראות את זה ברשימת המשתתפים בתחרויות, כאשר מרבית רובם של המתחרים מופיעים עם שם מועדון לצד שמם. בניגוד לכך, למי שיצא לרוץ בארה"ב, יכול היה לראות ששם השיטה של קבוצות וולונטריות ללא מאמן נפוצה מאוד, כאשר הספורטאים הוותיקים "לוקחים חסות" על הצעירים ותורמים להם מניסיונם. בעיני יש משהו מאוד יפה ונכון בספורטאים חובבים (רציניים ככל שיהיו) שאינם רואים בעצמם ספורטאים מקצועיים בפוטנציה ויודעים ליהנות מחוויית הספורט עצמה, ולא זקוקים למאמן "שירדה" בהם על מנת למצות את הפוטנציאל הגלום בהם.

מה התשובה?
לדעתי זו שאלה ללא תשובה, או ליתר דיוק עם המון תשובות שכולן נכונות. לא רק שלכל ספורטאי יש התשובה שלו, אלא התשובה משתנה בהתאם לנסיבות. לעיתים נכון יותר להתאמן בקבוצה, ולעיתים המטרות מכתיבות אימוני בדד. לפעמים אני זקוקים למאמן ששמור ויקדם אותנו ולעיתים התרומה של המאמן זניחה. כמו בכל דבר, אין מנוס מלהימנע מלהיגרר אחר העדר ולהפעיל את השכל הישר על מנת למצוא את הפיתרון הטוב ביותר עבורנו בנסיבות הנוכחיות.
האילוצים שלי הם פשוטים וברורים: בשעה 6:30 בבוקר עלי להיות לא רק אחרי אימון ומתיחות, אלא אחרי מקלחת מוכן ומזומן להתחיל את שיגרת היום. כך גם בערב, אני משתדל לבלות מעט זמן עם הילדות ולטפל בארוחת הערב וההכנה לשינה לפני שאני יוצא לאימון הערב. מאחר והזמן המוקדש לאימונים כל כך יקר, כל נסיעה הלוך וחזור לאימון כדי להתאמן עם חברים משמעותה איבוד זמן יקר, ולכן מרבית האימונים מתבצעים להם לבד.

המשמעות היא שאין לי הזדמנות לחבור לקבוצה באופן קבוע, שלא לדבר שכמעט ואין קבוצות המתאמנות למרחקים של איש ברזל, ולכן אני חובר לקבוצות ריצה ורכיבה חביבות עלי כאשר הדבר עולה בידי, בצורה מקרית למדי. לגבי מאמן הדבר אפילו פשוט יותר: ביותר מפוסט אחד ציינתי שאין אנשי ברזל (ואני לא אגיד את דעתי על המקעקעים הסדרתיים שחורטים על שוקם כל תחרות שצלחו), אבל בהחלט יש אנשים עם רצון ברזל. עבורי רצון ברזל משמעותו היא, בין השאר, היכולת להיצמד לתוכנית האימונים למרות כל הקשיים, העייפות, התשישות וכל מה שניצב בדרך למטרה. מאחר ומצאתי תוכנית מפורטת מאוד המשרתת אותי כבר שנה שנייה (www.opentri.com), ועל בסיסה אני בונה את תוכנית האימונים שלי, הצורך במאמן לשם קבלת תוכנית ומעקב אחר ביצועה קטן מאוד. בנושאים ספציפיים כמו שיפורים בטכניקת הרכיבה או השחייה אני לא מהסס להשתמש בשירותי מאמן נקודתיים לצורך הספציפי, כמו גם במידע הרב הזמין באינטרנט. ככלל אני מאמין גדול בלימוד והבנה של כל דבר בו אני עוסק, והספורט בכלל זה. וברגע שרוכשים את ההבנה, המוטיבציה לשינוי ושיפור באה מתוכה, וניתנת לשימוש גם בעתיד.

ותג המחיר?
כמו שפתחתי, אם בעבר ידעתי להתאים את עצמי לקבוצה שעימה רצתי או רכבתי, היום אני מוצא את עצמי מתקשה מאוד להתאים את עצמי לאחרים, למעט בריצות/רכיבות שהוגדו מראש למטרת הנאה בלבד – כמו ריצות טיול או רכיבות קבוצתיות. ברגע שאני ניכנס למסגרת של אימון אני מתכנס למטרות המוגדרות, מתכנס למולן, ומהר מאוד מוצא את עצמי מתאמן בקצב שלי. המתאמנים סביב מאבדים חשיבות, והשילוב בין הקצב הפנימי של הגוף לבין הסביבה שבתוכה אני רץ, ובינם למטרות שעומדות בפני, הופך להיות העיקר.

נקודות האור של השבוע
הריצה המסכמת של החברה היוצאים למרתון ברלין. למרות שרצתי עימם רק חלק מהדרך, ולמרות שכאמור, לאחר מספר ק"מ, מצאתי את עצמי בקבוצה של רץ יחיד, אין ספק שעדיין הרגשתי חלק מהקבוצה שעימה רצתי, ורק חבל שבסיום האימון נאלצתי לחזור ולא להישאר "לשיחה שאחרי" כדי להשלים את הנפח האירובי של האימון ברכיבה נוספת. הריצה עצמה הייתה הארוכה ביותר שלי מזה זמן רב – 2:30.
האימונים האינטנסיביים בתנוחת נג"ש מתחילים לשאת פירות, וההספקים והמהירויות שלי על האופניים בכלל, ובתנוחת נג"ש בפרט, עולים משמעותית.
סרטוני ה-Real Life Video של הטריינר לאופניים מספקים מוטיבציה חיובית לאימוני הרכיבה הארוכים יותר, שלא לדבר על מבחר עליות שלא נגישות לא רק במישור החוף אלא במדינת ישראל בכלל (אולי למעט החרמון).
השבוע התחלתי תהליך הדרגתי של העלאת חלקה של הריצה באימונים על חשבון חלקה של הרכיבה, מאחר ובשלב זה הפער בין יכולות הרכיבה שלי ליכולות הריצה הפך לא סביר. לגבי השחייה נדרשת עוד עבודה רבה, ועוד יותר נדרשות תשובות אמיתיות לגבי הדרך הנכונה לשיפור.

סיכום יומי (תכנון מול ביצוע):

מצטבר שבועי (תכנון מול ביצוע):

כל הנתונים והמאמרים בבלוג של תומר גמינדר