מגלגלים בבית

לא, לא מה שאתם חושבים. יצאתי לשליחות נועזת - אימון טריינר בבית. לאחר שגיבשתי את מסקנותיי הנחרצות, הגיע העורך הנודניק שלי והתעקש להכניס נימה רצינית לכתבה. תבחרו בעצמכם למי להאמין
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

לא, לא מה שאתם חושבים. יצאתי לשליחות נועזת – אימון טריינר בבית. לאחר שגיבשתי את מסקנותיי הנחרצות, הגיע העורך הנודניק שלי והתעקש להכניס נימה רצינית לכתבה. תבחרו בעצמכם למי להאמין

מאת:אביטל הירש ויאיר בן עמי

במקור בכלל רציתי רולר. רולר נראה לי הרבה יותר מגניב. כבר התחלתי לתכנן אכתוב על ההתנסויות הראשונות שלי עליו, ואיך ברוב קואורדינציותי לא נפלתי מהאופניים, רכבתי בלי ידיים והרשמתי את ילדיי ואת כל השכנים.


אך כנראה שהגורל לא ייעד לי להיות מאגניבה (כבר מזמן התחלתי לחשוד בזה), ולכן מה שקיבלתי היה טריינר.

אוקיי, אמרתי לעצמי. זה מספיק טוב. אחרי המחלה האחרונה שלי ממילא אין מי שירכב איתי מרחקים כה קצרים ובקצב כה איטי. ולבד זה לא כיף, בטח לא כשאין לי על מי לעשות דראפטינג. או כשיש לי פנצ'ר. גם להידרס לבד על ידי רכב עם נהג רדום זה לא שווה. לא, אין ספק שאני חייבת להתאמן לבד בהתחלה, להחזיר קצת את הכושר האבוד ואז לצאת לשטח. כלומר, לכביש.

ובכן, התגלגל לידיי טריינר. 

לאחר שהוא הוצב במרכז הסלון והאופניים חוברו אליו (כמה טוב שבחרתי אופניים בצבע הספות!) החלטתי לצאת – כלומר, להישאר בבית לרכיבת נסיון קצרה. באותו שלב כבר החזרתי לעצמי חלק מכושר הריצה שלי (עם שיא של 35 דקות) אבל עוד לא רכבתי. רכיבה תמיד הייתה בכיס הקטן שלי, לא כמו הריצה המקוללת. שילחתי את הילדים לצופים, לבשתי בגדי רכיבה (התפרעתי עם הצבעים – כמה כיף שאף אחד לא יראה אותי!) , שמחתי שלא צריך קסדה ועליתי על האופניים. היו לי רק 20 דקות, ומה אומר לכם – הן עברו לאט כמו נצח. הכל כאב לי, ממש כמו ברכיבות הראשונות. היה לי משעמם. לא היה שום דבר מעניין בטלוויזיה. והיה לי חם, אלוהים! בחיים לא הזעתי ברכיבה כלשהי כמו שהזעתי באותן 20 דקות. 17, אם לדייק.


האופניים בצבע הספות, הגרביים קצת פחות. לא בתמונה: השלט

כך שאפשר לומר שהניסיון הראשון שלי על הטריינר הוכתר בכישלון, אבל כל ההתחלות קשות, אמרתי לעצמי. ובכלל, 17 דקות זה מאוד יפה. 

בעודי מדדה במדרגות כדי להחזיר את הטף מהצופים, אמרתי לעצמי שצריך תכנית. אמנם, אני מודה – אני ותכניות לא הולכות יחד בדרך כלל. כבר התאמנתי עם מאמן ועם "תכנית", אבל כל מה שרציתי כל הזמן זה למרוד. או שהחלפתי את הימים, או שלא דיווחתי על ה"מדדים" – העיקר לא להיות צייתנית. 

אבל כשמדובר במכשיר סיזיפי ומדכא כמו טריינר, יתכן שרק תכנית תצליח לגרום לי להתמיד.

כמה קאדנס צריך?
חיפוש מהיר בגוגל העלה מספר כתבות שחיזקו אותי בהחלטתי להתאמן על טריינר. צפיתי בסרטון הזה, קראתי את הכתבה על תחילת העונה לרוכב החובב וקינחתי באימון אופניים בניחוח טור דה פראנס
לאחר מכן מצאתי תכנית – האמת היא שרפרפתי עליה במהירות ובלי להתעמק בה: 10 דקות חימום, 8 סטים של 3 דקות בקאדנס כלשהו (ממילא אין לי מד קאדנס, אני עובדת לפי החוש), 3 דקות בקאדנס אחר ולבסוף – 10 דקות שחרור. נפלא.

הפעם התכוננתי טוב יותר.

הצבתי את הטריינר מול הטלוויזיה והעברתי לערוץ האהוב עליי – MTV Rock. הכנתי לי בקבוק מים אחד בתוך מחזיק הבקבוקים, ולמחזיק השני הכנסתי את השלט. 

מכיוון שהיה יום גשום וקר, הנחתי שמספיק שאפתח את החלון הגדול בסלון.

עליתי על הטריינר והתחלתי לדווש. תוך מספר שניות, השלט נפל ממחזיק הבקבוקים (כזאת הנדסת אנוש גרועה לא ראיתי מזמן!). התחיל שיר נוראי, ואני לא יכולתי לעשות דבר. ילדיי היו ספונים בחדריהם ואף אחד מהם לא שמע את זעקותיי הנואשות. נטפתי זיעה, אבל לא היה אף אחד שיפתח את החלונות עבורי. לא נורא, עודדתי את עצמי – מיד ייגמר החימום המשמים ואעבור לחלק המעניין – מה זה מעניין, מרתק ממש – של האימון. החלק של ה"קאדנס". 

אבל גם כשהוא הגיע, זה לא היה טוב יותר. כמה שלא העליתי הילוכים וכמה שלא העליתי את דרגת הקושי של הטריינר, לא הצלחתי להגיע לדופק הרצוי – ואני חושדת שזה לא בגלל שהכושר שלי כל כך משובח. בקושי רב הצלחתי להחזיק 3 דקות, ואז – במשך 3 הדקות הבאות, פשוט נתתי לרגליים להסתובב בלי שום מאמץ. אחרי שני סטים הודעתי לעצמי שמשהו פה לא עובד, וחתכתי לשחרור. 

מסתבר שטריינר זה לא בשבילי. מילא השיעמום, השירים הגרועים בטלוויזיה והחום הנוראי, אבל אין שום סיכוי שהטריינר יצליח לחקות את תחושת היאוש שתוקפת אותי בכל פעם שמתקרבים לעלייה, ובטח שלא את תחושת ההתעלות שיש לי בירידות. בקיצור, בשבילי – רק הדבר האמיתי. 

אפילוג
רציתי לסיים פה, אבל העורך הנודניק שלי התעקש שאמשיך מכאן בעוד כמה ניסיונות, ומי שהכיר אותו כמאמן בטח יזדהה עם הסבל שעמדתי לעבור, כך שלא אסיים בלי לתת לכם את רשימת הפריטים שלא כדאי להתחיל את האימון בלעדיהם ויש באפשרותם לשדרג את חווית אימון הטריינר. זכרו שכולם צריכים להיות בהישג יד.

1. מגבת – תלויה על הכידון
2. מאוורר – כן, גם בחורף. 
3. שולחן/כיסא גבוה – עליו תציבו את כל השלטים הרלוונטיים – טלוויזיה, די וי די, מערכת סטריאו. וגם את מכשירי הטלפון השונים.
4. סרט, סדרה שמזמן רציתם לראות ומוזיקה בהכנס למכשירים הרלוונטיים – כדי שאפשר יהיה לגוון
5. בקבוק מים


דבר העורך הנודניק
שנים רבות יש לי רומן עם מתקני אימון ביתיים. מצד אחד, אני חסיד היציאה אל הטבע, סוג של התמכרות מימי הקיבוץ כשהייתי רועה צאן, אבל זה לסיפור אחר שאינו קשור לספורט. הצד השני הוא של תורת האימון (ה"אני מאמין" האישי שלי) אותה אמצתי בשלהי ה"קריירה" שלי כספורטאי תחרותי והבאתי לספורטאים אותם הדרכתי.
בתורת האימון הזו תמיד ניסיתי להחדיר את השחור-לבן לתודעת הספורטאים. אימון מול תחרות. אימון שחרור מול אימון עצים. התאוששות אקטיבית מול התאוששות פאסיבית. אבל לא רק באימונים עצמם, אלא אפילו הרבה יותר בדרך אימוץ תרבות ספורט הפנאי על פי האמונה שלי.
כהתחלה וכבר בכניסה לעולם ספורט הפנאי צריך כל אחד להחליט, כבסיס ראשון, החשוב ביותר והקריטי להשגת המטרות, אם הוא ספורטאי הישגי או לא. ספורטאי הישגי חייב לאמץ דרך חיים אחרת לגמרי מהספורטאי שרוצה לעסוק בספורט לשם ההנאה בלבד. מכאן אוכל לקחת אתכם למסע ארוך בנבכי התיאוריה, אך אז נחטא לסיבה שהביאנו להתכנס במעמד מכובד זה והיא למה טריינר? או הגנה על כבודו שבמקומו מונח, יציב ובטוח.
קודם כל, אקדים ואומר, כי אימוני טריינר הם הדבר שאחרי למידת הרכיבה על הרולר. הרולר הוא המכשיר שיהפוך כל מי שיודע לרכוב על אופניים לרוכב אופניים. הבסיס של כל בסיס ברכיבה על אופניים היא השליטה בהם על הרולר ושיפור המיומנות ברכיבה על הכביש או בשטח. עכשיו, בהנחה שאתם יודעים לרכוב עם רגל אחת, להוריד חולצה, להכין ולאכול את הפסטה, לשטוף כלים על הרולר, לצחצח שיניים ולנקותן עם חוט דנטלי על הרולר, אפשר להמשיך אל הצלת כבודו של הטריינר.
כל אימון על טריינר יהיה יעיל יותר מאימון כביש. בכלל זה לא נכללת הרכיבה בדבוקה, אותה אפשר לתרגל רק ברכיבה בדבוקה (תחשבו שאמרתי את זה בקולו הלא עמוק של פוגי מהסיפורים של דני ושות'). אפילו סימולציה של מסלול תחרויות אפשר היום לעשות על הטריינרים המשוכללים וגם תחרויות אפשר לקיים על טריינר. הדבר היחיד שאי אפשר לתרגל על טריינר הוא את כיוון הרוחות של מסלול כזה או אחר. אבל גם כשבאים לתרגל רכיבה על מסלול, לקראת תחרות, אין הבטחה של 100% כי הרוח תואיל להתנפנף כביום התחרות. חובת הכרת המסלול, עבור רוכבים הישגיים שהתחרות הזו או האחרת היא מטרתם, חייבת להיות חלק מובנה בתוכנית האימונים.

את זה לא תוכלו לתרגל על הטריינר (צילום אילוסטרציה: Thinkstock)

אימון התאוששות תמיד יהיה מדויק יותר על הטריינר. חימום ושחרור, לפני אימון או תחרות, יהיו מדויקים יותר על טריינר. אימוני הפוגות יהיו מדיוקים יותר על הטריינר. אפילו אימוני כח (כמו אימוני עליות) יהיו מדויקים יותר על הטריינר. כל אלו לא יסבלו מתוואי מסלול מוגבל, רוח משתנה, רכבים, רמזורים, חברים לאימון, עליות או ירידות ושאר משתנים מהסלט אותו נכנה בסיכום האימון כ"נאלצנו להתמודד".
אך לא הרוכב ההישגי לבדו ייהנה מיתרונות הרולר. למרות שבגזרת הפלטות והברגים שלי נשמר עדיין השקט (מאיים, עליי לציין), אני מאמין לוקסלר ורופ כי בסוף השבוע הקרוב יכה בנו גנרל החורף במלוא עוזו. כמה מזכרונות האופניים הטובים ביותר שלי הם מאימוני טריינר בחורף. אחד מהם הוא של התערבות עם חברה טובה, אם נצליח לשרוד את כל הסרט "וודסטוק" על הטריינרים. למי שאינו יודע זהו סרט "מעט" ארוך מקומדיית מצבים או אפילו סרט באורך מלא. ההנחה היחידה שהייתה לנו היא הפסקה למילוי בקבוקים ועם הגבלת זמן של 1.5 דקה. היא מילאה את הבקבוקים פעם אחת, אני פעם אחת וכך צפינו בכל הסרט. הפרס שהבטחנו, וגם קיימנו לעצמנו היה הזמנת פיצה, יין אדום משובח וצפייה בסרט רומנטי קיטשי מהסוג שיגרום לך לחשוב שעוד יש תקווה לאהבה.
בימים שהייתי מאמן הקפדתי כמעט תמיד לקיים אימון קבוצתי על טריינרים. אלו היו אימונים בעלי ערך חברתי, מעבר לערך המקצועי נטו. אני כמעט בטוח כי הספורטאים שהתאמנו בקבוצות שלי זוכרים את האימונים האלו היטב. ערכנו אותם בשלל מקומות, מחדר התעמלות/ריקוד בקומת קרקע של מועצה אזורית, חצר כזו או אחרת, חנייה ועד פאבים בקיבוצים. היה זה פתרון מעולה לימי חורף וסערה, לשמירה על הגיבוש החברתי, כשכל אחד על פי רמתו, קיבל את האימון המתאים לו ביותר. בנוסף, בתקופות של חורף קשה, זה פתר חלק מהאפשרויות של וויתור על אימונים, בעיקר עבור אותם רוכבים שלא שמו את ההישגיות בראש סדר העדיפות אבל לא רק.
והאפילוג שלי
נכון, אימון טריינר יכול להיות משעמם כמו חיפוש כתם שקוף על קיר לבן או ניסיון להבין את הסיבות הפוליטיות של גידולי החסה בשטחים הכבושים. אבל כאן הרשו לי לספר לכם את אחת מהסיבות בגינן אני תמיד זוכר את המורה שלי רוני שי ז"ל, היא לימדה אותי מכיתה ד עד סיום בית הספר היסודי. כשהתחלנו ללמוד איתה תנ"ך הבענו את דעתנו הקולנית, כפי שיודעים לעשות זאת ילדי בני 8 – 9 שלא אוהבים את מקצוע הלמידה. אני זוכר בדיוק מושלם את המשפט שהיא אמרה לנו: "בואו נלמד יחד לאהוב את סיפורי התנ"ך". אז רוני, איני זוכר שאי פעם אמרתי לך, ואני קצת נבוך לעשות זאת באיחור של כשלושים וחמש שנים, אבל בזכות המשפט הזה הצלחתי ללמוד ולאהוב לא מעט. חוץ מזה תראי איך הגענו מאברהם יצחק ויעקב לאימוני טריינר, אני כמעט יכול לשמוע את הגוועלד של אחיי החרדים.

20.12.2012

אביטל הירש
שוחה, רוכבת ורצה, לא בו זמנית. עורכת משנה בשוונג

יאיר בן עמי - מציאות נושכתיאיר בן עמי
עורך ראשי של אתר Shvoong ובעל הטור מציאות נושכת





אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"לא משנה כמה איטי אתה, אתה עדיין עוקף את כל אלה שעל הספה", אנונימי


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג