לקראת ישראמן נגב 2015 || "מי שלא רוצה ליפול, שלא ירכוב על אופניים"

6 שבועות לפני הישראמן, ליאור זך מאור נקלע להתנגשות אופני שטח ושבר את עצם הבריח. מה עושים? כנראה שמי שנפצע בצורה כזאת ומגיב ברכיבה עם יד אחת ונטילת אדוויל, חושב קצת אחרת - טור מס' 05
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
דזרט צ'לנג'
דזרט צ'לנג'

לקריאת טור מס' 01 | טור 02 | טור 03 | טור 04 | טור 5 | טור 6ֻ | טור 7 | טור 08 | טור 09 |

לפני שנתיים השתלבתי בצוות המקצועי של הדזרט צ'לאנג. אירוע מדברי ברכיבה וריצת שטח. אחרי שני אירועים מאוד מוצלחים, השנה כבר שילבנו כוחות עם החברה שמפיקה את האירוע עבור המועצה האזורית תמר, וגל תיכון, שותפי בחמש השנים האחרונות, הפך למנהל האירוע. דורון שלמון התמנה למנהל הריצה ואני זזתי הצידה בתחושה שהעסק בידיים טובות. לקראת האירוע גל ביקש שאשתתף במקצים השונים כדי שתהיה לנו גם את "זווית חווית המשתתף" בתחקור האירוע ובסיכומים השונים. בדרך כלל אני נמנע מלהשתתף בתחרויות רכיבה בשטח במהלך החודשיים האחרונים שלפני תחרות "מרכזית". אלא שהפעם לא ממש יכולתי לעשות זאת. נרשמתי למקצה הרכיבה הארוך (62 ק"מ) ביום שישי, למקצה הריצה הארוך בשישי בלילה (32 ק"מ), ולמקצה הרכיבה הארוך (48 ק"מ) בשבת.

תחרות דזרט צ'לאנג'

זה לא בדיוק היה בתכנית האימונים של ליאור זך מאור, אבל הוא לא יכל לוותר על זה. הדזרט צ'לאנג' | צילום: רונן טופלברג

הגעתי לשטח כבר ביום חמישי בצהריים ובשישי בבוקר התארגנתי בנחת לזינוק למקצה המסוע ששמו הולך לפניו. תכננתי לרכוב רגוע יחסית כי ידעתי שמצפה לי יממה לא פשוטה של תחרויות. אחרי כמה דקות מצאתי את עצמי עם דבוקת החוד בנחל סדום בואכה מישור עמיעז. העצימות הייתה סבירה ואמרתי לעצמי שכל עוד ארגיש נוח אשאר אתם. קשקשתי קצת עם דרור פקץ' שישב לידי בפאתי הדבוקה ואז הגענו לירידה מכוסה באבקת פודרה מדברית טיפוסית.

מישהו חתך מישהו בדבוקה. מישהו נגע בגלגל של מישהו. מישהו נפל. ומישהו נפל עליו. כשאני הספקתי לקלוט מה קורה זה כבר היה מאוחר מדי. פגעתי בעומר שובי ששכב על הרצפה ועפתי מעליו בריחוף מרשים. הכתף הייתה זאת שספגה את מרבית עוצמת הנחיתה וכשקמתי אמרתי לפקץ' שנראה לי ששברתי את עצם הבריח.

מעולם לפני כן לא שברתי את הבריח. אבל מכל הסיפורים והתיאורים ששמעתי מאנשים שכן, חשבתי שכך זה אמור להרגיש. גיא חלמיש ופקץ' וידאו שכולם במצב סביר והתקשרו לקרוא לחילוץ. לקחתי שני אדווילים, עליתי על האופניים ורכבתי בזהירות נגד הכיוון כדי ליידע את המרשל שעמד במישור עמיעז על המתרחש ולהכווין את החילוץ.

המצב היה בשליטה ולי לא נותר אלא להתקפל למתחם התחרות גם בעצמי. התגלגלתי לאט לאט עם יד אחת על הכידון ובסוף הגעתי. הכתף כאבה אבל כבר חוויתי בחיי כאבים קשים יותר. בלי דרמות.

אדוה הייתה בדרך לאירוע עם הבנות ולא היה לי לב לסובב אותן בחזרה הביתה. שבוע הן דיברו על ריצת הילדים ועל השינה באוהל במתחם הקמפינג. סבלתי בשקט והעדפתי להאמין לכל מי שראה אותי במתחם ואמר שאם זה היה שבר כבר הייתי צועק מכאבים ולא מתפקד (כמעט) כרגיל.

מדי פעם מיששתי את האזור והרגשתי איך הוא הולך ומתנפח משעה לשעה. אבל גרוע מזה הרגשתי גם חופש מוזר בכתף שלא היה קיים בכתף השנייה. מייק מילגרם, בעלה של דורה הלר, ספורטאי סבולת ורופא בכיר, בדק אותי בשטח והתרשם כמוני שמדובר במשהו שבור.

הבנות סיימו לרוץ ואת אדוה חדלו מאורעות הגשם שתקף בגלים ומנע את קיום מקצי הריצה במלואם על המסלול המקורי. בשלב מסוים הבנו שהדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות הוא להתקפל הביתה. הגענו סביב 01:00 בלילה והלכנו לישון. מזל שנשארו לי כמה כדורים נגד כאבים מהניתוח במרפק שעשיתי ביוני אחרי נפילה אחרת ברכיבת שטח.

ליאור זך מאור

"הבנתי שמשהו שם שבור". ליאור זך מאור בבית החולים | צילום: באדיבות ליאור זך מאור

יש כמה הבדלים בין הנפילות. ביוני הייתי לבד ברכיבת אימון. נפלתי נטו באשמתי. עכשיו הייתי בתחרות ונקלעתי לנפילה של אחרים. ביוני ידעתי מיד שהמצב גרוע ופוניתי ישירות לבית חולים. הפעם זה לקח 24 שעות עד שהטרחתי את עצמי לרמב"ם והצילומים אישרו את מה שחששתי מפניו-שבר. אבל ההבדל הכי גדול הנו שביוני לא נפצעתי 6 שבועות לפני המקצה המלא בישראמן.

בדרך חזרה מרמב"ם "אורטופד הבית" הורה לי לעצור אצלו "לשיחה הרגילה שלנו". הוא ראה את הצילומים ואמר: "שבועיים השבתה כללית. אין משא ומתן. עוד שבועיים נעשה צילומים שוב ונמשיך משם". אבל דוקטור, יש לי ישראמן מלא על הראש, אפילו אתה קורא את הטור שלי בשוונג בשבועות האחרונים. אני מדבר אל הלב שלך. תן איזה שליש על התנהגות טובה או משהו.

ביוני האחרון שברתי את המרפק חודשיים לפני אליפות ארופה בחצי איש הברזל. אף אחד, כולל אני, לא האמין שאצליח להשתקם ולהתאושש בזמן בכדי להתחרות. התאוששתי, התחרתי, ואפילו עמדתי במטרה של השגת סלוט לאליפות העולם.

אני לא מתבאס מהנפילות האלו. לא לוקח את המשברים האלה קשה מדי. בכל תחום בחיים, ובטח ובטח בספורט "אתגרי" כמו רכיבת שטח תחרותית, יש סיכונים מסוימים וצריך לקחת אותם בחשבון. אני תמיד אומר שמי שלא רוצה ליפול של ירכב על אופניים. בטח לא במקומות ובמהירויות האלו.

קאדל אוונס, הרוכב האוסטרלי המועדף עליי, שבר באחת העונות את עצם הבריח 3 פעמים. עונה או שתיים מאוחר יותר הוא ניצח את הטור דה פראנס. הנפילות (תרתי משמע) רק הופכות אותי חזק יותר. נחוש יותר. אני מנסה "לקבל את הדין" מהר ולהתקדם הלאה. אין מה לבחוש במה היה קורה אילו. אין מה להתאבל על מה שכבר קרה.

במקום זה אני מנסה להתעסק במה שצריך לעשות כאן ועכשיו כדי להתאושש מהפציעה כמה שיותר מהר ולחזור לעניינים. תוך יממה אני כבר "מומחה" לאותה פציעה. מדבר עם אנשים שחוו אותה. קורא. אוסף מידע. בודק איזה תוספים/מכשירים/טיפולים עשויים לזרז את השיקום וההחלמה.

אני מחליף תקליט. במקום להתאמן הכי טוב ונכון שאפשר אני מנסה להשתקם הכי טוב ונכון שאפשר. כל האנרגיה שבמקור הייתה מוקדשת לאימונים-מופנית לשיקום. אותם עקרונות. אותה מוטיבציה ונחישות. אותה התמודדות.

היכולת להשתקם מהר וטוב הופכת למשימה המרכזית שלי. אתגר אישי. במקום להתבאס מזה אני רואה בזה עוד הזדמנות שנקרתה בחיי לשייף את היכולות המנטליות שלי.

אין לי מושג מה יקרה בשבועות הקרובים. אין לי מושג איך הגוף יגיב. הדבר היחיד שאני כן יודע בוודאות הנו שאין לי כוונה להרים ידיים ולוותר. אני רוצה לצאת מזה טוב ומהר ואז הכל פתוח…


 



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

  • SAV הגיב:

    החלמה מהירה, ומאחל לך תחרות טובה בישראמן.
    אבל לעניות דעתי, ספורטאי חובב שנופל פעמיים מהאופניים בשנה, ושובר איברים הוא לא זהיר. יפה שאתה לוקח את זה בקלות ולא נותן לזה לבאס אותך, אבל נראה לי שאתה צריך לקחת פחות בקלות את העלייה על האופניים. אתה מציג את זה כאילו שתי הנפילות שלך היו בלתי נמנעות, וזה לאו דווקא נכון והמשפט "מי שלא רוצה ליפול שלא יעלה על אופניים" הוא קצת דבילי. אני מציע משפט אחר "מי שמעדיף לא ליפול שישמור יותר מרחק, יקח סיבובים באיזי, וישים לב שהצמיגים שלו לא שחוקים ויגדיר את זה לעצמו כעדיפות עליונה מעבר לזמן כזה או אחר או מיקום כזה או אחר" . הניסוח נשמע קצת פזיז, אבל כנראה שהתכונות שדוחפות אותך לספורט סיבולת הן אותן תכונות שגורמות לפציעות האלה ולכן אי אפשר להפריד בין השתיים. שוב החלמה מהירה ומקווה שההכנות שלך לא יפגעו. ועוד נקודה אחת למחשבה – אולי טריאתלטים פשוט לא צריכים לרכב בשטח?

  • גבריאל הגיב:

    חבל מאוד שכך קרה, במיוחד אחרי שכבר נשבר מרפק ברכיבת שטח, לפני תחרות חשובה.
    פלצנות ויהירות יכולים להוות גם הם גורם ישיר לפציעות האלו וחבל, יש לדעת להישמר ולא לקחת סיכונים מיותרים. אם תכננת לרכב רגוע ובאיזי יחסית ולא להעמיס מיד על ההתחלה של יממה ארוכה וקשה, חודש וחצי לפני הישראמן אז למה "אחרי כמה דקות מצאתי את עצמי עם דבוקת החוד בנחל סדום בואכה מישור עמיעז. העצימות הייתה סבירה ואמרתי לעצמי שכל עוד ארגיש נוח אשאר אתם. קשקשתי קצת עם דרור פקץ' שישב לידי בפאתי הדבוקה ואז הגענו לירידה מכוסה באבקת פודרה מדברית טיפוסית."?!
    תתאפק, תהיה מודע לסכנות ולירידות המסוכנות במיוחד כשאתה שותף לארגון כבר שנתיים- שלוש שם ומה זה "קשקשתי קצת עם דרור פקץ'"?! מה אתה בא להתלהב כל טור שלך מחדש, להראות כמה אתה תותח וחזק ומה שסביר בשבילך הוא פאתי הדבוקה בשביל אחרים… די כבר, זה ממאיס, יוצר אנטי ומתנשא!
    לא להיפגע או להיעלב אלא לקחת זאת כביקורת עניינית, גם אם קשה לקרוא. נסה להסתכל על הדברים מזווית אחרת קצת

  • ליאור זך מאור הגיב:

    לא שנשאלתי שאלות על ידי שני המגיבים הראשונים אבל חשוב לי להגיב גם, ואולי דווקא, כשתוקפים אותי ולא רק שמפרגנים. קודם כל תודה על איחולי ההחלמה. אני מאמין שהם כנים ואמיתיים למרות ההמשך.
    אנסה להסביר מספר דברים:
    1. אני רוכב בינוני למדי-השליטה שלי באופניים מוגבלת והמיומנות הטכנית שלי לא אופטימלית. אני חושב שאני לא רוכב גרוע אבל בוודאי שיש לי עוד הרבה לאן להשתפר.
    2. הציוד שלי והאופניים שלי מתוחזקים היטב.
    3. אני לא רוכב "זהיר". מודה. אני רוכב תחרותית וכשאתה רוכב תחרותי אתה רוכב על הקצוות והמגבלות שלך לא פעם. אני יודע לרכוב בטוח ורגוע לגמרי. אני עושה את זה לא פעם באימונים אבל פחות במרבית התחרויות. מבחינתי במרבית התחרויות אני מנסה להגיע הכי מהר מנקודה א' לנקודה ב' ולפיכך רוכב מהר יחסית. ואז זה פחות זהיר ובטוח מן הסתם.
    כי לפעמים אני עובר את המגבלות של עצמי.
    4. הנפילות תמיד "נמנעות" בדיוק כמו תאונות. הגורם האנושי הוא הסיבה לנפילה. לא שום דבר אחר. בקיץ נפלתי באשמתי ועכשיו נפלתי על אחרים שנפלו לפניי אבל זה עדיין "באשמתי". הייתי צריך להיות בקדמת הדבוקה/עירני יותר/להתנתק מהדבוקה. הטעות היא כולה שלי.
    5. אני מודע לסכנות ומשתדל להתחשב בהן הכי טוב שאני יכול. באפיק הצלחתי לסיים 3 ימים "על הקצה" בלי נפילות ודרמות. הפעם נפלתי אחרי חצי שעה של תחרות.
    אבל שוב. יש אירועים שבהם אני לא מנסה "רק לסיים" ולפיכך רוכב זהיר ובטוח במאת האחוזים. אלא במודע אני "לוקח סיכונים" מסויימים. כשאתה "רייסר" או לפחות מנסה לשחק בלהיות "רייסר" -אלה "כללי המשחק" בעיני.
    6. מתוקף היות "טריאתלט" בחרתי להיות שחיין גרוע, רוכב גרוע, ורץ גרוע. אם הייתי שחיין טוב אולי הייתי שחיין. אם הייתי רוכב טוב אולי הייתי רוכב. אם הייתי רץ טוב אולי הייתי רץ. בכל מקרה אני דווקא בדעה שטריאתלטים הכי "צריכים" לרכוב בשטח כי זאת דרך לשפר את הרכיבה שלהם גם פיזיולוגית וגם טכנית. אז ברשותך אמשיך לרכוב בשטח ואמשיך להמליץ לטריאתלטים אחרים לעשות זאת.
    7. אם הפוסט המקורי הוצג באופן שפגע בכם אנא קבלו את התנצלותי הכנה. הכוונה הייתה לשתף גם "ברע" ולא רק כשהכל טוב.

    (למרות שגם כשאני מתנצל-אני מעדיף לדעת מי האדם שאני מתנצל בפניו ולא להתנצל בפני מישהו בשם בדוי/חלקי)

    1. יוסי הגיב:

      גם אני הרגשתי מייד הסתייגות מהפזיזות של לקיחת סיכונים מיותרים לפני תחרות כל כך מחייבת כמו הישראמן – מקריאת הטור (אני משתדל לא להחמיץ אף כתבה שלך וכבר לקחתי משם כמה טיפים חיוביים). אבל כנראה שזה משקף את האופי והתפיסה האישית שלי ולא יותר. בכל מקרה כאחד שלפעמים נמצא במסלול לידך בשחיה הצלחת להצחיק אותי כשכתבת שאתה שחיין בינוני..-)
      החלמה מהירה!

  • ליאור זך מאור הגיב:

    יוסי שלום.
    מסכים לגמרי עם מה שכתבת לגבי הסיכונים. כתבתי אבל כנראה של מספיק ברור. בדרך כלל אני מתנזר מתחרויות בשטח ולמעשה כמעט מתנזר מרכיבת שטח לפחות חודשיים לפני תחרות חשובה. אבל הפעם הנסיבות היו שונות והייתי "חייב" להשתתף במספר מקצים באירוע. לגבי לקיחת סיכונים באופן כללי-רמת הסיכון קשורה לרמת החשיבות של האירוע ולציפיות והמטרות שלי בו. יש אירועים שבהם אני מוכן "לקחת סיכון" מסויים כדי להצליח לעמוד במטרות שלי. קצת דיכוטומי. הכל או כלום. ויש אירועים שבהם ממש לא. לגבי השחיה-מעולם לא למדתי לשחות. הסגנון שלי גרוע ואני מפצה על זה בכח בכתפיים וביכולת ארובית טובה. זה מספיק בשביל להגיע לרמה מסויימת, אבל יש תקרת זכוכית מסויימת שאותה כנראה כבר לעולם לא אנפץ.

  • איתן הגיב:

    ליאור, קודם כל החלמה מהירה.
    ושנית (בהומור 🙂 זה אומר שיש סיכוי למזג אויר טוב השנה בישראמן ?

  • אמנון ישראלי הגיב:

    גבריאל לדעתי הביקורת שלך לא במקום. אמנם היא רשומה באופן תרבותי אבל מאוד בוטה. עד כדי כך בוטה שהיא עשויה לגרום לליאור להפסיק לכתוב ולשתף בחוויות שלו. בכלל עד כמה שהוא מנסה לומר שהעסקים כרגיל כולנו יודעים כמה מתסכל זה לשבת בבית בהשבתה, ובטח זה לא מה שהוא צריך לקרא בכזו תקופה.
    חשוב לי גם לכתוב תגובה מאזנת בכדי לחזק את ליאור. אני חושב שהטור כתוב מצוין, ואני לומד ממנו הרבה ונהנה לקרא אותו. אני ממש לא מסכים איתך שהטור הוא פלצני ומתנשא. מה שכן, אני חושב שהטור הוא אישי מאוד, וזה מה שהופך אותו למעניין.

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"לא משנה כמה איטי אתה, אתה עדיין עוקף את כל אלה שעל הספה", אנונימי


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג