לאחר שנים של המתנה, טור ישראלי בינלאומי יוצא לדרך ביום ראשון הקרוב. הטור דה ישראל יחצה את המדינה לאורך הגבולות ויהיה בסימן של שלום. טובי הרוכבים בישראל צפויים להשתתף בו יחד עם רוכבים זרים מחו"ל. אייבי גילת מתרגש 

מאת:אייבי גילת

כאשר ביקשו ממני לכתוב כתבה על הטור של ישראל לומר בכנות די התבלבלתי. הטור של ישראל הגיע? נראה כאילו התעוררתי מחלום ושפשפתי את העיניים כדי להאמין שזה אכן קורה. אמנם הטור מזכיר במתכונתו את הטור טראנס אלפ, ולא טור קלאסי, אך עדיין הדבר קורה בישראל.

ביום ראשון הקרוב (7/03) לאחר שנים של המתנה יחל טור ישראלי כמו בספר. 124 משתתפים ממדינות רבות ומישראל ביניהם אביחי גרינברג אלוף ישראל ברכיבת כביש, דן ורן אלתרמן, אלופי ישראל בטריאתלון ועוד רבים וטובים אחרים שעומדים לרכוב על כבישי המדינה מהצפון לדרום בחמישה ימים ומעל ל-700 ק"מ.

קצת היסטוריה ישראלית
ארגון טור בישראל כבר נערך בעבר כמה פעמים, בכינוס הפועל ה- 6 בשנת 1956, נערך לראשונה מרוץ קטעים ארוך שזכה לשם – מרוץ מדן ועד באר שבע. המרחק כלל 520 ק"מ ונטלו בו חלק 19 רוכבים, בהם שלושה רוכבים זרים. את הטור ניצח הרוכב האנגלי, ג'ף מוריס, ומבין הישראלים סיים ראשון (רביעי בדרוג הכללי) יצחק בן דוד.

בכינוס הפועל השביעי בשנת 1961 נערך מרוץ נוסף מדן ועד באר שבע, הפעם באורך של 475 קילומטר. בין 34 המשתתפים שהשתתפו במרוץ היו גם רוכבים מאוסטריה, אנגליה, שבדיה, קפריסין וחבש. במרוץ ניצח השבדי הנס אקמן ומבין הישראלים, סיים ראשון (שישי בדרוג הכללי) הנרי אוחיון.

בתחילת שנות השבעים, הגיע לישראל המאמן עקיבא רזניק שהיה מאמן בעל ניסיון רב מברית המועצות. הוא הקים קבוצת רכיבה בנצרת עילית ועפולה והנחיל בה שיטות אימון ממזרח אירופה. רוכבי הקבוצה כבשו את כל התארים בשנות השבעים והשמונים והצליחו גם בתחרויות בזירה האירופית. הרוכב הבולט ביותר באותם הימים היה יהודה גרשוני שרכב בקבוצה המקצוענית SKIL לצידו של שון קלי, אחד מבכירי הרוכבים בעולם באותה עת. בשנת 1987 בכינוס הפועל ה-13 התקיימה מהדורה מקומית של הטור של ישראל בכבישי הגליל מרוץ בן ארבעה שלבים (130-200 ק"מ ליום) שבו ניצחו יהודה גרשוני ועמוס גרי רוכבים מנבחרות אירופיות מהדרג הראשון כמו צרפת, שווייץ, גרמניה.

בשנת 1985 הייתי שותף יחד עם קבוצה של 7 רצי מרתון לרכוב באופן עממי את מה שהפך להיות הטור השנתי של ראשל"צ-אילת בשני שלבים. זו הייתה אמנם נסיעה עממית אבל התייחסנו לכך לא פחות מאשר מרוץ אופניים. בשנת 1992 הפך חלום למציאות כאשר עלינו מדרגה ורכבנו כ-11 רוכבים ב-3 שלבים את מרוץ "חוצה ישראל ממטולה לאילת" שברבות הימים הפך ל"רוכב ישראל", ומדי שנה מושך מאות רוכבים החוצים את המדינה בשלושה ימים. אבל על מרוץ בינלאומי עם מדידת זמנים וקטעים מסודרים רק חלמנו.

הטור דה ישראל
"אנחנו מסתכלים גבוה יותר. הטור יתחבר בעתיד למדינות השכנות. יהיה לטור של המזרח התיכון. יעבור במדינות כמו יוון, קפריסין, תורכיה, ישראל," אומר יובל גולן בהתרגשות, אחד ממארגני האירוע ומוסיף לגבי רמת המשתתפים, "בטור ישתתפו האלתרמנים הנחשבים מאוד בעולם הטריאתלון, ניב ליבנר ורן מרגליות שמנסים לעשות בענף האופניים את מה שעומרי כספי עושה בליגת ה-NBA. כמו גם, תגיע קבוצה חזקה מאוד של רוכבים מבלגיה, וותיקים מאנגליה, ויהיו הפתעות," גולן מבטיח ואומר, "הטור של ישראל בא לחזק את הפריפריה ולכן הוא עובר לאורך כל הגבולות של המדינות השכנות. הטור של ישראל נועד להעביר מסר של שלום. ואני מקווה שיקדם שלום אזורי. אנחנו רוצים להראות לעולם כולו את כל שכיות החמדה של ישראל ולכן דאגנו להצמיד לכל יום את כל האתרים ההיסטוריים והתיירותיים כדי לחשוף את ישראל לעולם בדיוק כמו בטור דה פראנס".

בספר "על האופניים" שהפך לקלאסיקה מתאר העיתונאי חנוך מרמרי בפרוטרוט את הטור העתידי של ישראל. האמת, אין לי שמץ של מושג אם הטור של ישראל יהפוך למסורת, או כמו אז בכינוסי הפועל, רחוק בשנות ה-60 או ה-80 של המאה הקודמת, כבר היה לנו את הטור של ישראל אולי לא בדיוק בשם זה. מה שחשוב הוא, שמשק כנפי ההיסטוריה ממשיך ועוד נדבך קם ונוסף על יסוד ענף האופניים בארץ. מאוד הייתי רוצה לראות ממש כמו שחנוך מרמרי מתאר בשפתו הציורית את הטור של ישראל מתפתח לממדים של הטור דה פראנס עם שידורים ישירים בטלוויזיה, עם מסוקים שמלווים אותו מהאוויר, עם שלב המסתיים בירושלים הבירה, והסיומת באילת.