לקריאת טור מס' 01 | טור מס' 02 | טור מס' 03 | טור מס' 04 | טור מס' 05 | טור מס' 06 | טור מס' 07 | טור מס' 08 | טור מס' 09 | טור מס' 10 |

"האדם מקריב את בריאותו כדי להרוויח כסף", אמר פעם הדלאי לאמה, "ואז מקריב את כספו כדי להשיב את בריאותו". בדצמבר שנה שעברה, כחודש לפני חצי ישראמן 2014, צלצל הטלפון. על הקו היתה נציגת חברת הביטוח שעשיתי עבור יום התחרות, והיא הציעה לי ביטוח שנתי מורחב ומשודרג, כזה שמקרה אסון לפחות יהפוך את אשתי לאלמנה מבוססת. אמרתי לה שאוותר הפעם, שזה קצת יקר לי, וכתגובה היא שלפה את טיעון מיליון הדולר. "לאופניים שלך, שבמינימום עלו 20 אלף שקל, בטוח עשית ביטוח", הטיחה בי, "אז איך זה שלעצמך אתה לא עושה ביטוח?!".

טריינר בשכירות | צילומים: באדיבות עמוס שביט

האמת, הייתי נבוך. התביישתי להגיד כמה עלו האופניים שלי. ושיהיה ברור, אני אוהב את האופניים האלה. כבר שנתיים שאנחנו עובדים על הזוגיות שלנו. יש בינינו שיח אמיץ, אנחנו מיטיבים להכיר זה את זה, זה את היתרונות והחסרונות של זה, ובסופי השבוע אנחנו נוהגים לטייל יחד, אוחזים זה לזה בכפות הרגליים, בנופים הרריים ובכבישים מנומנמים. אבל מי יעשה ביטוח לאופני קרבון יד שניה שעלו 2,500 שקל?

כשהחלטתי לעשות איש ברזל מלא, ראיתי לנגד עיני אתגר כפול: לעמוד, פיזית ונפשית, במשימה; אבל גם לעשות את זה במינימום עלויות. להוכיח שזה אפשרי, עבור כל אחד, גם מבחינה כלכלית. לפי כתבה שהתפרסמה בעיתון דה מרקר, כתבה שעסקה בפן הכלכלי של הספורט היקר הזה, סך כל עלות ההכנות, ההצטיידות וההשתתפות בישראמן, כלומר לא באיש ברזל בחו"ל, עומדת על 43,000 שקל. זה כולל תחזוקה, תכנית אימונים וציוד.

כמה עולה להשתתף באיש ברזל (אומדן) | צילומסך, אתר דה מרקר

מאז שנכנסתי לסיפור הזה, אני קולט עד כמה העסק הזה באמת שולח לך יד עמוק לכיסים. צריך מנוי לבריכה (כולל בחורף), איירובר לאופניים, מאמן, אבקת חלבון, איזוטונים, חליפת שחייה, מחנה אימונים, נעליים, ועוד מרוץ או שניים בדרך, וכל דבר כזה עולה המון המון כסף.

השאלה היא, האם וכיצד ניתן לצמצם עלויות. מבחינתי, בכל הוצאה כזו מתחיל תהליך. אתה נכנס לחנות, שואל כמה עולה, נגיד, איירובר, הפשוט ביותר, אומרים לך 900 שקל וכמו בחנות תכשיטים מוציאים לך אותו בזהירות מוויטרינה ממורקת. אתה הופך אותו לכאן ולכאן, מגרד בסנטר ובמצח, אומר תודה בהבעה מהורהרת ויוצא. ואז אתה נכנס לרשתות החברתיות, כדי לחפש מוצר כזה ביד שנייה. שם, לרוב, נכונה לך אכזבה. גם מחירי יד שנייה, איך לומר, רחוקים ממחירי המילקי בברלין. זול יותר מהוויטרינה, זה כן, אבל עדיין יקר עבור מי שמחפש מילקי בשקל. אז אתה נכנס ל-Ebay, וליתר אתרי המכירות הבינלאומיים, ומוצא שם את אותו הפריט שראית, נגיד, ב"ספורט יד שניה" (עמוד פופולארי בפייסבוק), אבל בחצי המחיר!

חליפת שחייה בהשאלה

כך גם לגבי יתר הציוד שלי: טריינר לקחתי בשכירות, נעלי ריצה קניתי בעודפים, חליפת שחייה השאלתי מחבר, משקפת שחייה קניתי ב-Ebay, תכנית אימונים לקחתי בשיתוף חנן רייך, השותף שלי לדרך, את שעון הגרמין הבסיסי קניתי ביד שנייה (350 שקל), ואת הג'לים וחטיפי האנרגיה השגתי בקניה קבוצתית. וכן, יש גם ויתורים: אתה רוכב בשבתות עם חברים, ללא קבוצת רכיבה, לא נרשם למחנה אימונים, מתפלל שהשפיצים בגלגלים המיושנים יחזיקו מעמד, מתאים את העכוז למושב האופניים – ללא צורך בכריות ג'ל, ומוותר על מסעות אופניים יקרים (מסע קבוצתי לאילת, והמסע לבית השנטי על שם שניאור שעולה 360 שקל).

אז כמה בסך הכל יעלה לי המסע הזה? עדיין לא לגמרי ברור. מה שבטוח, הוא לא יעלה על רבע מהסכום שהופיע בכתבה שהתפרסמה בעיתון דה מרקר. "האדם מקריב את בריאותו כדי להרוויח כסף", כמאמר הדלאי לאמה, זה נכון, אבל אז משתדל להקריב כמה שפחות כסף כדי להשיב את בריאותו. אופני קרבון מודל 2008, עם איירובר אלומיניום מסין, גם יעשו את העבודה.

 עמוס שביט הוא עיתונאי ומתכנן לכבוש בקרוב את ישראמן נגב 2015