טריאתלון כנרת וישראמן צפון. שני אירועים, מסלול אחד משותף ומרגש. יש את אלו שהגיעו לחוות לראשונה את מקצה הספרינט ויש את הבולטים יותר, המכונים בסצנת התחרויות "הקרנפים" -המתחרים המנוסים של מסלול הישראמן

מאת:הילה לביא

הגעתי לעודד את עודד, בן זוגי. טרי אתלט בהתהוות. עומדת מלווה ומתרגשת השבת מהצד השני של הגדר.

קשה שלא להתמכר לאוויר ולאווירה. הכנרת משכרת ביופייה, בצבעים ובגוונים שכל גל מביא עמו לחוף. את החום שובר ומצנן מדי פעם משב רוח רענן.

יפה את בליל, כנרת
סופשבוע משפחתי בצפון. אורזים את הילדים והאופניים ויוצאים לדרך. מביטה באיש שלי מהצד, תחרות ראשונה שלו, ניסוי כלים. ואיך שהוא מתרגש.

ככל שמתקרבים לצומת אלונים, מזהים עוד ועוד מתחרים. מנהלים שיח קל על סוגי האופניים התלויים שפוגשים בדרך, על המדבקות שעל הרכבים. מצחיק שעד לפני שלוש שנים לא הייתי שמה לב לזה בדרך, לא הבנתי מה כל זה אומר.
חוף גולן, נוף ילדותי.  בתור ילדה משפחתי נהגה לפקוד את פארק הלונה גל בשבתות, כמו רוב תושבי רמת הגולן. כשהתבגרתי, הפארק הפך עבורי למקום עבודה בחופשת הקיץ. אתם בטח זוכרים אותי…זו שישבה למעלה במגלשת הקמיקזה ושמרה על סדר היורדים מטה. מה, לא?!

שישי בערב ואני שוב כאן. באנו לאסוף ערכה. לספוג את האווירה. לבחון את המסלולים, להרטיב את הרגליים.

אחח… איזה מים!

עודד חסר מנוחה. מכירה את זה. תחרות ראשונה. סופגת דרכו את הרגעים המיוחדים, דרך שפת הגוף שלו, דרך המילים.

פוגשת את כל חבריו לקבוצה, קבוצת הטריאתלון ZEN   איתה הוא מתאמן בחצי השנה האחרונה.

(ארבעת הנשים שבחבורה  קטפו למחרת את הפודיומים של קבוצת הגיל)

מתחברת להתרגשות שלהם, לציפייה. זורקת את האינדיאנים  שלנו למי הכנרת ומתיישבת על המחצלת. רגע של מנוחה. לא פשוטה בכלל הנסיעה עם כל הארבעה (שחקו את השורש א.מ.א לגמרי!).

המתחרים באים והולכם. בוחנים, מסתכלים, בודקים. כן או לא חליפה, מיקום המצופים, שעות ההזנקה, שטח ההחלפה.

הכול לחופה של הכנרת. על הדשא הרחב. מיקום פשוט מקסים לתחרות כל כך מיוחדת. תחרות שעשתה עליה לגולן. לפריפריה, והכניסה רוח שמחה וחיים לכבישי הרמה.

שקיעה אדומה, הגיעה שבת המלכה. ממשיכים לבית הוריי לפינוק והמון אהבה.

גל אל גל, יד אל יד

ילחש כל רז
משכימים מוקדם, להספיק ולהפקיד את האופניים בשטח ההחלפה. קפה קטן, חטיף מתוק וצ'ק ליסט אחרון על רשימת הציוד הקצרה.

 שעת בוקר מוקדמת ברמה ועל הכביש מורגשת תנועה רבה. הילדים גם מתרגשים. משחקים ומנחשים מה תהיה התוצאה. כמה זמן יהיה במים? זמן הרכיבה? זמן הריצה? חמודים שהם כל כך מתעניינים.

מגיעים ומתמקמים, מקבלים עדכון על השינוי בזמני ההזנקה. כולם מניחים שזה בעקבות הפקקים, בהמשך היום הבנו שהאילוצים היו לגמרי אחרים.

מביטה שוב בעודד, כל כך מזדהה אתו עכשיו. נזכרת בספרינט הראשון שלי. איך עמדתי על קו המים ודמעות בעיני.

מאפשרת לו לחוות וליהנות מהרגע עם חבריו לקבוצה.

יש אישור להזנקה. הבלון מתרומם לאוויר. חיבוק אחרון ונשיקת הצלחה. ומתמקמת לאורך קו הסיום של מקצה השחייה.

ברקע שומעת את קריאות העידוד של עינב עובדיה, האולטרה מרתוניסטית  שהנוכחות והעידוד שלה הם פשוט מתנה מופלאה.

שגיא ועידו מביטים אל קו המים נרגשים. אבא במים. "הנה אבא" הם צועקים עם כל כובע שחייה שמגיח מהמים בריצה.

"הנה אבא!", עודד יצא. מתקרב לעברנו. הפנים שלו מוארות מאושר ושמחה.

 כיף כף, לכל החבורה, נשיקה באוויר וממשיך הלאה אל מסלול הרכיבה.

אנחנו נשארים עוד מספר דקות על שטח הסיום של השחייה. ממשיכים ומעודדים את האחרונים לצאת מהמים. ממהרים ומזדרזים לשטח ההחלפה מהרכיבה לריצה.

קולה של יעל מקל מחמם ומלהיט את האווירה. האנרגיות המיוחדות  שלה זכורות לי היטב מישראמן סמסונג אילת. איזה ליהוק מצוין. היא מקבלת על קו הסיום את המתחרים ממגוון המקצים. ולא שוכחת להזכיר גם לנו המעודדים שבצדדים להיכנס מדי פעם לצל ולשמור על משטר נוזלים.

ספרינט זו תחרות ממש מהירה. חולפת מחצית השעה ועודד הגיע אל מסלול הריצה. בזמן שהוא רץ, אני מתרגשת לראות על קו הסיום פרצופים מוכרים. מרגשים ומעצימים.

עדי דויטש חוצה את קו הסיום. מספרת לילדי על דרכו המיוחדת ומביטה בעיניהן מלאות ההערצה.

חבריו לקבוצה של עודד מגיעים אף הם "עוד שלוש דקות הוא כאן" אומרת לי אריאל.

שעה וחצי חלפה מהזינוק למים. עודד חוצה את קו הסיום.

הזרועות הפתוחות הפעם הם שלי. מחממת טוב טוב את החיבוק, מכינה את המילה הנכונה.

חיוך ענק למצלמה. ניסוי הכלים עבר בהצלחה. תחרות ראשונה מופלאה. לא עברה דקה וכבר רואה בעיניים שלו כיצד נרקם לו האתגר הבא.

תחרות שמסתיימת לחופה של הכנרת ביום אביבי חם במיוחד. מה עכשיו?! למים….כמובן!

הכנרת שלפני שעתיים הייתה מלאה בכובעי שחייה בצבעים שונים, מלאה עכשיו בבני המשפחה ומעודדים. קולות שמחה, המון נשיקות וחיבוקים. כולם עכשיו במים משתוללים. החברה הצעירים של אלתרמנס ארגנו בתוך המים מרוץ שליחים.

שמעתי את הקולות השונים שנשאה עמה הרוח. כנראה שאנחנו עם כזה, שאוהב לקטר ובפינצטה לשלוף את המילים מהפינות הקטנות. במקרה הזה לפחות, את הפנים שלנו לא מייפות. ואני, כהרגלי ללא תיק האיפור.

עמדתי מהצד בשבת המיוחדת הזו. תחרות מיוחדת במינה, שאני מאחלת לכולנו שמתחילה מסורת חדשה.

התמונה הגדולה של התחרות הזו. של אירוע הריצה ברמה.( תקראו פעם אחת עם פתח. פעם אחת עם צרה). תמונה גדולה. צבעונית מאנשים. מרגעים מרגשים. מלאה בדמעות אושר ושמחה.

יש מספר תמונות קטנות יותר  שנחרטו בזיכרוני.

הביטו בחיוך של אבנר ארד ממעברות ואורי אליאב מחורשים.

חיוך שיכול להזכיר לכולנו שהדרך חשובה יותר מהתוצאה. שבברכת הספורט וההנאה יש קשת של צבעים שצובעת עבור כל אחד מאיתנו מטרה וכיוון בחיים. יש אומרים שגם בריאות ואריכות ימים.

לראות את הרגע המופלא של אולה מלמד על קו הסיום. להבין שאם רוצים, הכול אפשרי. ובחיוך. הבחורה המדהימה הזו לא מפסיקה להביט קדימה ולנצח את כולם והכול. להתראות בשנה הבאה, זו הברכה הנכונה. הברכה המתאימה. אני שלך ואת שלי כנרת את, כנרת את אהובתי.

אולה מלמד