בטור דה פראנס הראשון בשנת 1903 התקיימו רק 6 שלבים שהקצר שבהם 268 ק"מ והארוך 471 ק"מ. הטור, שהחל ב-1 ביולי הסתיים רק ב-19 ביולי והיו שלבים שנמשכו גם 35 שעות. 78 רוכבים זינקו לטור הראשון, רק שליש סיימו. מה אכלו אז? הרבה שוקו חם, כמויות של פודינג אורז וגם שמפניה. לפעמים עצרו בברים כדי לאכול ושתו גם ממזרקות בדרך. מכיוון שהתזונה היתה רחוקה מלהיות אידיאלית, הרוכבים איבדו משקל ומסת שריר. בשנות ה-80 וה-90 רוב התזונה התמקדה בפחמימות, ובשנים האחרונות גם החלבונים מקבלים מצלמה.
יוטיוב | בסקאי פותחים את הבוקר עם דייסה
החשיבות הגדולה בתחרות שבה רוכבים יום אחרי יום כמו הטור דה פראנס היא למקסם את ההתאוששות. לתזונה יש כאן מרכיב מרכזי גם באספקת האנרגיה למשך הרכיבה וגם בהתאוששות וההכנה לשלב הבא (מילוי מאגרים ושיקום שריר). זה לא בופה הכל כלול, כאן סופרים פחמימות, מחשבים חלבונים, ודואגים היטב שהאוכל יכיל גם ויטמינים ומינרלים. רוכב שלא יאכל כמו שצריך לא ישרוד שלושה שבועות.
עוד כתבות טור דה פראנס ותזונה
סיכום קטע 14 בטור דה פראנס: ניצחון הקבוצה הדרום אפריקאית
ליאור זך מאור חושב שלרכוב בטור דה פראנס זו אחת העבודות הגרועות בעולם
מתכון לשייק ספירולינה להתאוששות בסוף אימון
רוכב בטור צורך בין 4,000-9,000 קלוריות ביום, תלוי באורך השלב, בעליות ובממדי הרוכב. בזמן הרכיבה משתדלים לצרוך 90-100 גר' פחמימות לשעה שהם בסביבות 2,000 קלוריות, כשליש מהכמות היומית. יותר מזה ומערכת העיכול תסבול. את כל השאר צריך לחלק בין הארוחות לבין זמני הנסיעה.
השפים הטובים בעולם (האופניים)
השפים בטור הפכו לדמויות מוכרות, מתחזקים בלוגים, מצייצים בטוויטר ומעדכנים פייסבוק ואינסטגרם. לרובם יש משאיות מטבח משוכללות ביותר והם מזמן לא מסתמכים רק על המטבחים במלונות אליהם מגיעים בכל יום.
יוטיוב | מה מתחבא בתיקי האוכל של הקבוצות השונות
סורן כריסטיאנסן, השף של סקאי, עובד כבר כמה שנים בצמוד לתזונאי נייג'ל מיטשל שתפקידו לוודא שכל רוכב מקבל את כמויות וסוג הפחמימות, חלבונים ושומנים המתאימים לו בהתאם לשלב. סורן מתעורר ב-6 בבוקר ומתחיל בהכנת שייקים, דייסות ולחם מלא. רוכבי סקאי אוכלים דייסת אורז או קינואה כל יום במהלך הטור (פחמימות מורכבות וחלבון). בשלב זה לרוכבים עדיף לא לאכול סיבים, והדגש הוא על עיכול קל יותר. לדייסות הוא מוסיף בננה ותערובת של זרעים שמטרתה תוספת של חלבון ושומן איכותיים.
את הזרעים (שומשום, גרעיני חמניות, גרעיני דלעת וזרעי פשתן) הוא כותש כדי שהרכיבים יהיו זמינים יותר. לבסוף מפזר אוכמניות. בשלבים בהם יש הרים לטפס, ככל הנראה יוותרו על הדייסה כדי לא להכביד. בהמשך ארוחת הבוקר יאכלו חביתות, מוזלי, לחם מחיטה מלאה אורגנית שהוכן מבעוד מועד שגם לו הוא מוסיף את תערובת הזרעים (הלחם לא יכול להיות חמים מהתנור הוא אומר, לרוכבים לא טוב שהשמרים עדיין "עובדים" ) ושייקים עם מנגו, פירות יער, תערובת זרעים, תפוח ובננה.
יוטיוב | מה מתחבא בתיקי האוכל של אטיקס
את השייק יעשה על בסיס חלב רגיל או חלב אורז למקרה שאחד הרוכבים רגיש ללקטוז. אחרי ארוחת הבוקר נוסעים לכיוון המלון הבא כשבדרך עוצרים "לעשות שוק". את הבשר הוא קונה מחווה אורגנית ספציפית כדי להימנע מהפתעות. כשהוא מגיע למלון הוא "משתלט" על חלק מהמטבח ומתחיל בהכנת ארוחת הערב וחטיפים לרוכבים לזמן הרכיבה ביום למחרת.
מה אוכלים ומתי?
מוזלי/ דייסה + שייק + פירות עם יוגורט + לחם עם גרעינים וזרעים = 1,000 קק"ל. ככה פותחים את הבוקר. בזמן הנסיעה באוטובוס לתחילת המסלול רוכבי סקאי ממשיכים לשתות ולאכול חטיפים. ב"טרק" אוהבים להוסיף גם פריכיות עם נוטלה, פירות יבשים ואגוזים השווים ל-500 קק"ל.
אז מה בדיוק הם אוכלים עכשיו? כריס פרום וחברי קבוצת סקאי | צילום: bert de boer
במהלך כל שלב כשמגיעים ל-feeding zone, הפלוטון מאט וכל רוכב אוסף את תיק האוכל (musette) שבו נמצאים בקבוקים עם משקאות אנרגיה, בקבוקי מים, חטיפי אנרגיה וג'לים. עם קפאין ובלי קפאין, עם ניטראט ובלי ניטראט, כל קבוצה לפי הספונסרים שלה. בשנים האחרונות נוספו גם חטיפי חלבון. בנוסף השפים מכינים עוגות אורז עטופות בנייר אלומיניום, מאפים קטנים, עוגות בננה ולעתים פרי או כריך. מרוקנים את התיק לתוך הכיסים וזורקים אותו בצד הדרך, הוא ייאסף על ידי הקהל בתור מזכרת. אבל זה לא הכל, במהלך הרכיבה אפשר להצטייד בעוד בקבוקים וג'לים שנמצאים ברכבים המלווים. בקבוצת טרק למשל מכניסים לתיק 2 כריכונים עם נוטלה או דבש או אפילו גבינת שמנת, עוגת אורז, חצי ליטר של משקה מלחים ובקבוק מים לכל שעה וג'ל או חטיף אנרגיה בכל שעה. אצל אטיקס – קויקסטפ ראינו פחית קולה מציצה מהתיק. זה יכול להשתנות בהתאם לאופי המסלול. מזון מוצק נאכל בתחילת היום וכאשר העומס גדל עוברים לג'לים ובארים. בום, עוד 1,800-2,000 קלוריות.
בסיום הרכיבה עולים על האוטובוס, ומתחילים מיד בתהליך ההתאוששות, הנסיעה למלון יכולה להיות די ארוכה. הארוחה החשובה ביותר היא זו שמיד לאחר סיום הרכיבה. ב"טרק", ברגע שהרוכב יורד מהאופניים מגישים לו שייק התאוששות ובאוטובוס מנה של פסטה עם טונה או עוף. באוטובוס של "גרמין" יש מכשיר שמכין אורז אליו מוסיפים דבש או עוף מוקפץ ולסיום גם מיכל פלסטיק עם קוביות אבטיח. אבל הרוכבים יתחילו קודם כל בהחזרת נוזלים ומלחים עם בקבוק המכיל משקה בריכוז נמוך של 2% שבו יש נתרן, מגנזיום, אשלגן, חומצות אמינו חיוניות ויטמינים ונוגדי חמצון, בפיתוח ייחודי עבור הקבוצה. סביר שבשאר הקבוצות המצב דומה. השלב הבא הוא מילוי מאגרי גליקוגן בעזרת משקה נוסף שמכיל סוכרים פשוטים וויטמין C. הם ישתו את שני הבקבוקים, קרוב ל-3 ליטר, ויקנחו בבקבוק שלישי שבו 30 גרם חלבון. אין אישור לחפף. עוד 900-1000 קק"ל.
בסביבות 8 בערב לאחר שהרוכבים סיימו את הטיפולים והמסאז'ים, ארוחת הערב כבר מוכנה. סורן תמיד יגיש גם דגים וגם בשר. בשלבים ההתחלתיים הוא יגיש בשר אדום, בהמשך בהרים הוא יכין עוף או הודו שקלים יותר לעיכול. בנוסף מוגשות שתי מנות של פחמימות ללא גלוטן דוגמת אורז בסמטי או קינואה שמהווה מקור נוסף לחלבון מלא. הבשר מספק בנוסף לחלבון גם ברזל, והדגים חומצות שומן חיוניות. סקאי חזקים במיצים, בכל ארוחה יהיו גם מיצים מירקות ופירות, עוד ויטמינים ומינרלים. הרוכבים של סקאי שותים ליטר מהמיצים האלה ביום. ומה מכילים המיצים? גזר, מלפפון, ג'ינג'ר, סלרי, סלק ולזה מוסיפים מיץ אננס. המיץ עובר סינון כדי להוציא את הסיבים ולהפחית מתחושת השובע. הרי צריך לאכול עוד משהו היום. הופ – עוד 1,200 קק"ל.
ארוחת לילה קטנה, כי מזמן לא אכלו משהו. תפקידה של הארוחה הזו הוא להמשיך את ההתאוששות ושיקום השרירים במהלך הלילה. בטרק שותים שייק חלבון, חטיף, פירות יבשים ואגוזים. 550 קק"ל.
לפני שלב נגד השעון מחושב זמן הארוחה לפי זמן הזינוק של כל רוכב. 3-4 שעות אחורה, ארוחה לא גדולה של אורז וחביתות ו-4 שעות לפני הארוחה הזו יאכל הרוכב את ארוחת הבוקר.
המבורגר רק לפני יום מנוחה. אלברטו קונטאדור | צילום: Rob Schleiffert
גם האנה גראנט, בעברה שפית במסעדת נומה הנחשבת בקופנהגן, מתעוררת שעתיים לפני שרוכבי טינקוף – סאקסו אוכלים ארוחת בוקר כדי לבשל ולערוך בופה. ב-8:00 כשהרוכבים אוכלים, האנה מארגנת את משאית המטבח לנסיעה ליעד הבא. ב- 9:00 הרוכבים מסיימים את ארוחת הבוקר, אורזים את מכונת הקפה ויוצאים ליעד הבא. הכרות קצרה עם צוות המטבח במלון, ארוחת צהריים, ויוצאים לקניות.
האנה קונה מצרכים לארבעה ימים. ב-15:30 חוזרים למלון ומתחילים לבשל. התפריט יותאם לשלב, למזג אוויר ולמצרכים המצויים. ארוחת ערב סביב השעה 20:00, שעתיים אחרי שהרוכבים מגיעים למלון. בסוף היום אורזים קופסאות אוכל אותם יאכלו הרוכבים באוטובוס אחרי השלב של יום הבא.
ביום המנוחה היא מכינה ארוחת צהריים דלה יחסית בפחמימות כדי שהחבר'ה שלה לא יעלו במשקל, היא מסבירה שזה בגלל שהם רוכבים מעט (50 ק"מ). בתפריט שלה יש הרבה ירקות, חלבונים ושומנים בכבישה קרה והיא מכינה גם מנות ולחם ללא גלוטן כדי שלרוכבים תהיה אפשרות בחירה. הכל במטרה למקסם את הביצועים של הספורטאים שלה. לרוכבים לקח זמן להתרגל לעובדה שאין פסטות בכל ארוחה אבל היום, היא אומרת, הם מרוצים מאוד.
בעניין הלוגיסטיקה היא מסודרת. יש לה משאית מטבח משוכללת. היא מקפידה על טריות והגיינה, ויש מאכלים שהיא לא תכין בגלל הסיכון (ציינה, צדפות ומולים) תארו לעצמכם שאחד הרוכבים יקבל קלקול קיבה. למרות שברוב המקרים אם אכן צצה בעיה זה ככל הנראה מהצריכה המוגברת של הסוכרים. עצירות חרום בצד הכביש כבר קרו בעבר.
היא משתמשת כמה שפחות במוצרים מעובדים כמו קמח לבן, סוכר, פסטה. מעדיפה דגנים מלאים ובשביל מתיקות פירות ופירות יער. מסתבר שבטינקוף – סאקסו אוהבים המבורגר אבל היא תכין המבורגר רק לפני יום מנוחה. ומה עם קינוח? יום כן יום לא!
תמר אשלגי-אמירי | דיאטנית קלינית וספורט ו-M.Sc בפיזיולוגיה
