"אני סבתא בת 67 וסיימתי תחרות איש ברזל"

בתחרות איש הברזל צ'אלנג' רות' השתתפו עשרות מתחרים מישראל, ביניהם גם טובה קידר, סבתא במשרה מלאה וטריאתלטית, כך היא סיימה את התחרות ~ טור 07 ואחרון
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
טובה קידר

לטור מס' 01 של טובה קידר | טור 02 | טור 03 | טור 04 | טור 05 | טור 06 | טור 07 |

ב-12.7.15 נערכה תחרות Challenge Roth למרחק איש ברזל בגרמניה. גם אני נרשמתי לתחרות הזו ועל ההכנות לקראת התחרות אני כותבת טור שבועי בשוונג.

שבועיים לפני התחרות: ככל שהתקרב מועד התחרות, הצלחתי להעריך את יכולותיי ויחד עם המאמן שלי, תום מרמרלי, תיכננו לפרטים את שלבי התחרות. ידעתי בתוך תוכי שאם זה תלוי בי, אחצה את קו הסיום בגאווה.

65366.1

"האהבה והתמיכה מחממים את ליבי ומחזקים את החלטתי להשתתף בתחרות"

אז כמו שאומרים "האדם מתכנן ואלוהים צוחק….שבועיים לפני התחרות נכנסנו לטייפר ואז התקררתי. חום, שיעולים, חולשה, בקיצור כל החבילה הכוללת", אבל לא היה ספק לי שעד התחרות אבריא, בכל זאת נותרו עוד שבועיים לתחרות.

שלושה ימים לפני התחרות: אז זהו שלא, הימים חלפו והנה אנחנו כבר ברות', 3 ימים לפני התחרות ואני עדיין חולה. חברי לקבוצה עדים להתקפי השיעול ובעיניהם ניכרו הדאגה והרחמים. כולם מעודדים ומספקים לי תרופות שהביאו עימם לתחרות למקרה הצורך. האהבה והתמיכה מצידם מחממים את ליבי ומחזקים את החלטתי להשתתף בתחרות.

65366.2

"הנופים לאורך המסלול מדהימים"

יום התחרות: אני על קו הזינוק… יריית הפתיחה נשמעה ואנחנו מזנקים לאגם. התחלתי לשחות והריאות שורפות, אני עוצרת להשתעל ולשאוף אוויר כל 100 מטרים, כאשר בשלב מסויים אני קולטת פרמדיק מודאג שמלווה אותי לאורך הגדה ומוודא שאני בסדר. אני לא מוותרת וממשיכה לחתור, מרימה את הראש ורואה יבשה, יוצאת מהמים ומולי תום וענבר זהבי מהקבוצה מעודדים אותי בקריאות וחיוכים. הבת שלי אבישג, שליוותה אותי בנאמנות אין קץ לאורך כל היום, מתפרצת לשטח ההחלפה ומכוונת אותי אל האופניים. חילוף זריז ואני יוצאת לרכיבה מחוזקת ומרגישה נפלא. החלק הראשון מאחוריי ללא פסילה.

הנופים לאורך המסלול מדהימים. קהל רב מלווה את המתחרים ומריע. איזה עידוד. איזו הרגשה של ריחוף. על המסלול אני פוגשת את חברי מהקבוצה, כשהם קולטים אותי הם מאטים, שואלים לשלומי, דואגים כמו משפחה. "אני בסדר, תודה רבה, תנו גז". מגיעה לנקודה המפורסמת הגבוהה במסלול, שנקראת סולר היל (Solar Hill) ושם עומד קהל של אלפי אנשים מריע בהתלהבות. גם אבישג היתה שם וקראה לי "אמא אמא" והדמעות זולגות מעייני. אני ממשיכה להתקדם ולפתע מוצאת את עצמי רוכבת בתוך שביל של אנשים ברוחב מטר שחצו את הגדרות ומלווים אותי בעלייה בהתלהבות ועידודים. הגוף מתחיל לאותת שהוא עייף, חולה, אני לא מוותרת ומדמיינת שאני בטור דה פרנס כשברקע קריאות הקהל "TOBA" מצחיקות אותי. אני ממשיכה בחיוך.

65366.3

השעון נעצר וזיקוקי די נור מתפוצצים בשמיים. עשיתי זאת ואני לא אחרונה.קו הסיום של צ'לנג' רות'

20 ק"מ לפני סוף הרכיבה אני עוצרת. חייבת לנוח, מורידה דופק, בולעת אקמול, הכל כדי להתחזק. זהו, הרכיבה מאחוריי. 42.5 ק"מ של ריצה עוד לפניי. מגיעה לאזור ההחלפה עם בחילה נוראית, לא יכולה להכניס פירור, בלי לחשוב פעמיים מחליפה לנעלי ריצה ויוצאת לדרך. על המסלול כבר רצים חבריי לקבוצה, העיניים מדברות, הם דואגים לי. אני מתקדמת, לפתע נתקפת בקוצר נשימה, נאלצת לעצור, להירגע, נשימות ארוכות להסדיר נשימה וממשיכה לרוץ. חולפת על פני תחנות ההזנה, נזכרת שהשעות חולפות ובקושי אכלתי, נוגסת באבטיח, מתיזה על עצמי מים להתרענן וממשיכה. משום מקום באה לקראתי אבישג, איזה אושר! היא מודאגת ממצבי. "אל תדאגי", אני מרגיעה אותה. היא מלווה אותי 2 ק"מ ואני שולחת אותה לחכות לי בקו הסיום.

לתחנה האחרונה הגעתי בחושך אחרי שחציתי יער שחור בחשיכה. בדרך חזרה עוצר אותי שופט "It's cut off time", הוא מודיע לי ומציע שאסיים את התחרות. כמובן שאני מסרבת. "אבל התחנות נסגרות, אין עוד אוכל ומים, זה לא בטיחותי", הוא מתעקש. ואני רק רוצה לסיים את התחרות, לא חשוב לי כמה זמן זה ייקח. לא אאכזב את משפחתי, חבריי ומוקיריי. אני ממשיכה. בשלב הזה אני רצה באפילה, לא רואה את הסימונים, לבד ביער החשוך. המחשבות מטרידות "מה יהיה?". אני נחושה בדעתי, לא אוותר. רצה לכיוון השביל אך כעבור 2 ק"מ עובר רוכב אופניים מקומי שמודיע לי שאני בכיוון הפוך לרוט. באסה!

מסתובבת וממשיכה לרוץ. סוף סוף מתחילה לשמוע קולות צהלה מכיוון האצטדיון. "השער לא ניסגר עדיין, יששששששש!" אני חולפת על פני שער הכניסה וקהל אדיר של עשרות אנשים מחכה לי עם "גשר אנושי". פוש אחרון והרגל נוגעת בקו הסיום. השעון נעצר וזיקוקי די נור מתפוצצים בשמיים. עשיתי זאת ואני לא אחרונה!

החברים מקבלים אותי בחיבוקים. אני מחפשת את אבישג, יודעת כמה היא דואגת. תום מאתר אותה והיא פורצת בבכי. בכי של דאגה, שמחה והמון אושר. עשיתי זאת. אמנם סיימתי באיחור, אבל עמדתי באתגר שהצבתי לעצמי. תודה לכל חבריי לקבוצה שהיו איתי לכל אורך הדרך, לצוות המאמנים שבלעדיהם לא הייתי עושה את זה, איתי הירש ותום מרמרלי וכמובן למשפחתי שחוותה איתי טירונות מחודשת בחודשים האחרונים… את התקופה הקרובה אקדיש למנוחה, החלמה וזמן איכות עם נכדיי. מניחה שתוך כדי כבר אגבש לי את המטרה הבאה.



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

  • אילה הגיב:

    מעוררת השראה RESPECT

    1. גיא הגיב:

      מעוררת השראה ?
      מצטער ממש לא .
      בעיקר מעורר מחשבות.

      קראתי כבר מספיק סיכומים על אנשים שסיימו , בסיכום הזה לא ניכר שום כיף ושום הנאה.
      ההפך , מקרין בעיקר חוסר אחריות ( בכול זאת אישה לא צעירה שמזנקת חולה לתחרות איש ברזל.)

      מקווה שתחלים ותייצר איזה חוויה מתקנת לעצמה .

  • Manish הגיב:

    THX that's a great anresw!

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"זה קשה להתאמן למרתון, אבל אפילו יותר קשה לא להיות מסוגל להתאמן למרתון", ארון דגלאס טרימבל


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג