אליהו קומאי חוגג יום הולדת 70

A VPN is an essential component of IT security, whether you’re just starting a business or are already up and running. Most business interactions and transactions happen online and VPN
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

מאת:רוני לידור

אליהו קומאי חגג לא מכבר יום הולדת 70. לפני כמה חודשים נטל חלק בהקפת התבור ה-50. זמנו היה כ-67 דקות. מבחינתו היתה זו "סגירת מעגל" שכן אליהו נטל חלק גם
בהקפת התבור הראשונה שנערכה בשנת 1952 כמפעל המנציח את זכרו של יצחק שדה ז"ל. מאז ועד היום השתתף אליהו קומאי בעשר הקפות של התבור.
הראיון איתו נערך בביתו שבשכונת רמת אביב שבתל-אביב. כמה דקות לפני שהגעתי לדירתו הוא חזר מהאוניברסיטה. כן, עדיין אליהו הולך לאוניברסיטה בתל-אביב ומשתף פעולה עם עמיתיו
לכתיבת מאמרים בפיסיקה. הוא בעל תואר שלישי בפיסיקה ועדיין מתעניין בשטח זה. בימים שהוא אינו הולך לאוניברסיטה הוא עובד עם בנו בחברת מחשבים. בקיצור, איש עסוק.
חמש פעמים בשבוע יוצא אליהו לריצה באיזור מגוריו, בדרך כלל, בפארק רמת-גן. עד גיל 62 נהג לרוץ 6 פעמים בשבוע. כיום "הפחית" מעומס אימוניו: הוא רץ 5 פעמים.


קומאי – ראשון בקטגוריה – הקפת התבור ה- 50

פעמיים בשבוע הוא רץ כ20- ק"מ ושלוש פעמים הוא עושה זאת למרחק של 15 ק"מ. בדרך כלל הוא רץ לבד. לפעמים כשהוא פוגש חברים צעירים הוא מצטרף אליהם.
אליהו קומאי הוא דמות מעניינת. הוא צנוע מאוד, ממעיט בדיבורים

אבל עם זאת ידען ונעים הליכות. כשהיה בן 30 ניצח באליפות הראשונה של ישראל במירוצי שדה. חמש שנים קודם לכן היה האתלט הישראלי הראשון שזכה אי-פעם
בתואר אלוף המכבייה בריצה. השנה היתה 1957 והמרחק: 10,000 מ'. הוא מיעט להתחרות במעגל התחרויות, אך תמיד התמיד באימונים כרץ למרחקים ארוכים.

אליהו, איך כל זה התחיל?

ובכן, ההתחלה היתה בקיבוץ נחשון. הייתי צריך לשפר את הסבולת לטובת אימוני החי"ר. כרפתן לא הפעלתי
הרבה את שרירי הרגליים, אך שעות החליבה הקבועות אפשרו לי לרוץ כל יום. כך התחלתי לרוץ קבוע, פעם אחת ביום. עשיתי את זה לבד וזה מצא חן בעיני.
לראשונה נטלתי חלק במירוץ רישמי ב1952-. השתתפתי בהקפת התבור ע"ש יצחק שדה. שניים מחברי
סחבו אותי למירוץ. הגעתי במקום ה- 12, והבנתי שאם אני רוצה להשתפר, עלי לרוץ יותר. לאחר כ-10 שנים של חברות בקיבוץ עברתי לתל-אביב.

ושם, בעיר הגדולה, הפכת לאתלט רציני יותר?

לא בהכרח. אמנם במשך שנה אחת,
בשנת 1953, התאמנתי בצורה מסודרת באגודת הפועל תל-אביב, אך כעבור שנה הפסקתי את אימוני. האימונים שם הקנו לי את הידע הבסיסי על הריצה.
חוץ משנה זו, אף פעם לא עבדתי עם מאמן כך שרכשתי את הידע שלי מתוך ניסיון. גם כשהייתי בהפועל תל-אביב לא התמדתי. פעם הגעתי לאימון ופעם לא.
כשהשתתפתי ב1962- באליפות
ישראל במירוצי שדה למרחק של 10,000 מ' רצתי יחף. היו לי אמנם נעלי ריצה אך פחדתי שיכנס לי חול לנעליים, ולכן רצתי יחף. זכיתי במקום הראשון.
כמה שנים קודם לכן, ליתר דיוק ב-1957, השתתפתי בריצת 10,000 מ' במסגרת המכביה. למרות היותי הישראלי
הראשון שזכה אי פעם בתואר אליפות המכבייה בריצה, לא פתחתי קריירה של רץ "מקצועי" למרחקים ארוכים. נהנייתי מעצם הריצה ולא ממה שמסביב לה.


קומאי במרוץ רמה"ש 2001

בכל זאת, נטלת חלק בלא מעט מירוצים?

השתתפתי בכ-20 ריצות מרתון – רצתי בטבריה, תל-אביב ובכמה מדינות באירופה: איטליה, גרמניה ואנגליה.
השתתפתי גם במרתון בדטרויט, ארה"ב. בארץ אני נוטל כל שנה חלק בכמה מירוצים. אל תשכח שאני כבר בן 70. צריך לשמור על הבריאות, לא?

מה נתנה ונותנת לך הריצה?

תמיד אהבתי לרוץ – הריצה עזרה ועוזרת לי לשמור על הבריאות. לפני כארבעים שנה הפכתי להיות "חצי טבעוני". אני אוכל, בעיקר, פירות,
ירקות וקטניות מבושלים. בעזרת תזונה מתאימה ואימוני ריצה אני מנסה לשמור על הבריאות. הדבר עזר לי גם לשמור על כושר העבודה שלי.
הישיבה מול המחשב דורשת ריכוז ועירנות. אותו דבר גם בעבודה האקדמית. כך שהריצה עוזרת לי להיות עירני ומרוכז כשאני נדרש לכך.

מה אתה רוצה להיות כ"שתהיה גדול"?

כל עוד אני בריא אמשיך לרוץ כמה פעמים בשבוע. לפני כעשרים שנה היתה לי בעיה בגב, אז הפסקתי לרוץ למשך כמה שנים. חוץ מתקופה זו, אני זוכר את עצמי תמיד רץ.
אני לא רוכב על אופניים (מסוכן) ולא עושה פעילות גופנית אחרת. הריצה מתאימה לי כפעילות גופנית ואנסה לשמור עליה ככל שאוכל.

ומוסר השכל לסיום?

חייבים להתמיד במה שעושים. לא מספיק לרוץ
פעם או פעמיים בשבוע או פעם בחודש. צריך לרוץ מספר פעמים בשבוע, כל שבוע, כל חודש. נוסף לכך, הפעילות צריכה להיות מתונה.
לא צריך להשתולל. אפשר לגוון את מהירות הריצה או להוסיף פעילויות גופניות אחרות, אך אסור להפריז. צריך לתת לגוף זמן להתאושש
ולהתמודד עם פציעות. בעקרון צריך להמנע מפציעות, אך כשהפציעה מגיעה, ואין רץ שלא נחשף אליה, צריך לתת לגוף זמן להתאושש.

שהיתי בביתו של אליהו קומאי כשעה וחצי.
בסוף הראיון הבנתי שעלי ללכת. אליהו צריך להספיק לרוץ. הודיתי לו ולאשתו והבטחתי שהדיווח על שיחתנו יהיה צנוע. אני מקווה שהצלחתי בכך.

באדיבות מגזין עולם הריצה הישראלי – גיליון 108



קישורים קשורים:
הקפת התבור ה- 50
מרוץ רמה"ש 2001



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"לא משנה כמה איטי אתה, אתה עדיין עוקף את כל אלה שעל הספה", אנונימי


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג